תסתכל.

​

תסתכל פנימה,
מלוכלך שם בחוץ,
הכל מלא בשקרים וזוהמה.
כבר התרגלת להנדס את החיים שלך, לתוך תמונה שחולפת תוך 24 שעות.
והשארת לעולם את העבודה הקשה- הנפש שלך.
הוא קובע לך את הקצב שאתה צריך לחיות, ואת הרמה,
כל המלונות האלה לא בשבילך.
אתה איש של טבע,
אוהב לראות את הזריחה בים של סיני,
ולישון באיזה יער בצפון.
הרעש הכי אהוב עלייך הוא של הרוח בשעות הצהריים במושב.

אבל אתה מכור לפלאשים, לצעקות בשוק של 3 ב10,
למסיבות יאכטה, וצילום של השולחן של השמחות.
בשביל מה כל הפוזות האלה?
בשביל 10k עוקבים שאולי 100 מהם אתה מכיר,
וגם רובם זה שלום שלום.
בשבילם אתה עושה את כל הדברים שנגעלת מהם?
אתה זוכר איך לפני שנתיים, צחקת על כל אלה שצילמו את המנה שלהם?
כאילו זה מעניין מישהו.
אבל היום אתה עושה סרטונים לאיך אתה מרביץ להמבורגרים, וצוחק צחוק הכי מזויף שקיים.
אפילו שכחת איך זה לבכות לבד, בלילה כשאף אחד לא רואה אותך.
שכחת איך זה לשחק אותה גבר, ואז להישבר כמו ילדה לבד.
אתה עד כדי כך מרוחק?
טוב, מה ציפית?
התעסקת בלרצות את כולם שכחת את הדבר הכי חשוב.
שכחת את עצמך.